אריה

אריה הוא מין של טורף גדול מהסוג פנתר שבמשפחת החתוליים, והוא השני בגודלו במשפחה זו אחרי תת המין הסיבירי של הטיגריס. האריה נפוץ בעיקר ביבשת אפריקה אך גם במדינת גוג'אראט - שבהודו. הוא ניזון מאוכלי עשב שונים אותם הוא צד, כמו גם מפגרים. בתרבות האנושית נחשב האריה סמל לגבורה וכוח, ולכן הוצמד לו הכינוי "מלך החיות". תוחלת חייו בטבע היא בין 10 ל 10 שנים, אם - כי בשבי הוא יכול לחיות עד ל 01 שנה. שמות נוספים של האריה בשפה העברית הם ליש, שחל ולביא. - שם נקבת האריה הוא לביאה וגור האריות נקרא כפיר.

ברבור

ברבור הוא עוף מים גדול בעל קרבה גנטית לאווז ולברווז. הברבורים דומים לאווזים גם בהתנהגותם המשפחתית. תחת השם ברבור נכללים 7 מינים שונים )מיני ברבורים(. הברבורים של חצי הכדור הצפוני הם בעלי פלומה לבנה, אך אלה הדרומיים מעוטרים בצבעים שונים. הברבור אוכל מזון צמחוני מהמים )כ 1 ק"ג ביום(, אולם ברבורים צעירים אוכלים גם תולעים וחסרי חוליות אחרים -

גמל

גמל הגמל הוא יונק גדול החי במדבריות. נקבת הגמל נקראת בעברית נָאקָה (ה-א' אינה נהגית), והגמל הצעיר נקרא בכר. הגמל נקרא גם "ספינת המדבר".

דוב

דוב לכל מיני הדובים בעולם יש זנב קצר, וכן חוש ריח חד במיוחד, שנאמד בפי כמה מאות מחוש הריח של הכלב הרגיש ביותר[דרוש מקור]. לדובים חמישה טפרים, בכל אחת מצמד כפות הרגליים שלהם. בנוסף, הם בעלי פרווה צפופה וסבוכה.

נמלים

נמלים הנמלים נמצאות בכל היבשות פרט לאנטארקטיקה. רק במספר מועט של איים גדולים, כמו גרינלנד, איסלנד, חלק מפולינזיה ואיי הוואי, אין אוכלוסייה מקומית של נמלים.‏[2]‏[3] הנמלים ממלאות תחום רחב של נישות אקולוגיות, ומסוגלות לנצל תחום רחב של מזונות. רוב המינים הם אוכלי-כל, אך לא כולם.

חתול

חתול חתולי הבית עברו מאות שנים של גידול וטיפוח גנטי. למרות זאת, עדיין ניתן למצוא תכונות רבות, שנשארו פראיות ושמזכירות מינים אחרים בסוג חתול: ציד - רוב גזעי החתולים המבויתים שומרים על יכולת הציד שלהם, וזאת אף על פי שהם אינם זקוקים כלל וכלל לפעולה זו על-מנת לאכול. פעולת הציד כוללת מארב, הליכה צמודה לקרקע וזינוק מהיר אל הטרף בשעת-כושר. לעומתם, קיימים גזעים שפותחו על ידי האדם כגון רגדול וחלק מהגזעים הפרסיים, שהיכולת שלהם לצוד, לזנק, או להגן על עצמם, מוגבלת ביותר. טיפוס - הודות לציפורניים חדות הנשלפות מכיסים מיוחדים שמצויים בכפותיהם של החתולים, סיגלו הם את היכולת לצוד על עצים או לברוח אליהם בעת סכנה. מינים מסוימים במשפחת החתוליים נוהגים להחביא שם את טרפם. ניקיון - החתוליים שומרים על ניקיונם, ונוהגים ללקק את עצמם. חתולי הבית אף נוהגים לכסות את הפרשותיהם בחול. ראייה - לחתולי הבית ראייה מעולה גם בחשיכה כמעט מוחלטת. ראייה זאת מושתתת בעיקר על הבחנה בתנועת עצמים. שמיעה - יכולת השמיעה של חתולי הבית נשארה מפותחת מאוד, חתולי הבית יכולים לשמוע אפילו צעד קטן, או מחט שנפלה על הרצפה. פרווה - הצבעים והצורה המנוקדת או המפוספסת (כמו בחתול טאבי) הם תכונות טבעיות בקרב חתולים. מקורן באבותיו של חתול הבית, חתולי הבר.

כלב

כלב כלב הוא שמו העממי של כלב הבית (שם מדעי: Canis lupus familiaris), תת-מין של הזאב המצוי (Canis lupus), ממשפחת הכלביים, מסדרת היונקים הטורפים. הכלבים התפתחו מהזאבים. תוחלת החיים שלהם בדרך כלל היא 10-12 שנים אך כלבים מסוימים כמו למשל: כלב כנעני, סכיפרקה וגזעים נוספים של כלבי ציד יכולים לחיות גם בין 18 ל-22 שנים.

קואלה

קואלה קוֹאלה (שם מדעי: Phascolarctos cinereus; בשפת האבוריג'ינים באוסטרליה: "חיה ללא מים") היא מין יונק כיס יחיד בסוגו מסדרת הקנגוראים. בטבע, נפוצה הקואלה ביבשת אוסטרליה בלבד, בעיקר במזרח; היא חיה באזורי חורשות האקליפטוס, והיא החיה יחידה שניזונה מעליו של האקליפטוס. הקואלות מבלות את מרבית זמנן, כ-18 שעות ביממה, בשינה. בשאר הזמן הן תרות אחר מזון.

עכבר

עכבר עכבר (שם מדעי: Mus) הוא סוג יונק קטן מסדרת המכרסמים. מין העכבר הנפוץ ביותר הוא העכבר המצוי, המצוי כמעט בכל העולם. כל מיני העכברים חיים בסביבת אדם. אורכם של רוב העכברים מגיע לכ-9 ס"מ. כל גופם מכוסה בפרווה, פרט לזנבם. צבעם של רוב העכברים הוא בין חום ללבן, עכברי מעבדה הם בעלי מגוון צבעים - חלקם לבנים, שחורים, בעלי גוונים שונים של חום ואף מטולאים. עכברים הם לרוב צמחוניים, אך למעשה הם אוכלי כל - הם אינם בוחלים בבשר חלזונות ובגופות של עכברים אחרים, וכבר נצפו עכברים שניזונו מזנבם שלהם בשעת רעב. מאחר שההתפתחות האבולוציונית של העכברים הביאה אותם להיות פעילים בלילה. טורפיהם של העכברים הם רבים, ועמם נמנים חתולים ונחשים.

אוגר

אוגר האוגר קיבל את שמו עקב נטייתו לאגור מזון. הוא נוהג להסתייע בכיסי הלחיים שלו למטרה זו. כאשר אוגר האוגר את מזונו הוא מרגיש בנוח לפלוט את שאגר רק במקום מוכר לו. שקי הלחיים של האוגר יכולים להכיל אף שגר גורים (האימהות נוהגות לעשות פעולה זו כאשר הן חוששות) אך פעולה זו יכולה להיגמר בחניקה או עריפת ראשיהם של הגורים.